TGF.co.il - כתבה| ילד, הדמעות הן הבסיס לאליפויות הבאות
 
מציג תוצאות 1 עד 2 מתוך 2
עוד |
  1. Side מנותק/ת TopGear Professional
    תאריך הצטרפות
    15.11.2008
    שם פרטי
    אריאל
    הודעות
    660
    #1

    רק אוהדים אמיתיים מרשים לעצמם לבכות מכאב. אין דין דמעות על אובדן אליפות ברגע האחרון כדין דמעות אליפות. הילד האלמוני ועוד רבים כמותו אולי לא יודעים- מי שלא יודע להזיל דמעות צער, לא יידע לשמוח ברגעי אמת. צילום מבלומפילד: ראובן כהן


    צילום: ראובן כהן
    מי מכיר, מי יודע ? תמונה אקראית של הצלם ראובן כהן הגיעה לשולחני ומיד משכה את העין. וישנן כאלה לא מעטות, אבל הוא שונה. ואין לי מושג מי הילד, מה שמו והיכן הוא גר. איך אפשר לזהות בין 15 אלף באצטדיון ועוד כמיליון ברחבי הארץ. הוא לא אחד מ-20 אלף "פרטיזנים אדומים" כי אין יותר- הוא ילד "שלנו". התמונה הזאת תהפוך ברבות הימים לסמלה של העונה כולה.

    "דם, יזע ודמעות" הוא שמה של להקה מפורסמת. איך הדם הגיע לחולצתו, תעלומה נוספת, הזיעה והדמעות ברורים. והילד לא בוכה סתם, בוכה כי כואבת לו הדרך בה נאלץ לחזור לביתו מוקדם מהמתוכנן. הילד הזה, כמו רבים מדור ההמשך, נולד עם "כפית זהב בפה" וטוב שככה. חסך לעצמו ים של דמעות.

    אפילו אוהדי בני יהודה הזדהו עם הכאב החיפני. צילום: ראובן כהן
    הילד הבוכה, כמו כולנו, יודע שהפעם הטבלה משקרת אבל גם כאשר ישאלו את המראה: "ראי, ראי, מי הכי יפה בעיר" תמיד יצביעו על הראשונה. אולי באופן חריג יזכרו פעם נוספת את הסגן של בר-כוכבא, כמו לפני שבע שנים כשמכבי חיפה נידבה תואר לתל-אביבית אחרת, צהובה, גם כן בהפרש שערים.

    הפעם, הילד יודע, שקבוצתו האהודה בגדה בעצמה, תקעה לעצמה מקל בגלגלים וגם את פיסת המזל הדרושה, לא היה לה כדי לעלוז. והכל בגלל דקה. 60 שניות, אפס זמן במושגים היום-יום אבל נצח בכדורגל.

    דמעותיו של האוהד הצעיר ושל כל אלה המצולמים כאן, חלק קטן מהמלאי, הן הבסיס לאליפויות הבאות, עד כמה שזה נשמע אירוני. אבל במכבי חיפה זה עובד ככה, לפחות מאז 1992. כך זה היה בעבר וכך יהיה בעתיד. הבטחה. כי לילד הזה, יחד עם עוד מאות אלפים שהם הבסיס למועדון המפואר הזה, אין את הצ'ופר לזגזג. הם שופטים ממראה עיניהם. אין להם הילוכים חוזרים.

    פרקליט מכבי חיפה, עו"ד שוכטוביץ לא מסתיר רגשותיו. צילום: ראובן כהן
    אין לו את האפשרות לכתוב בערב ש"מכבי חיפה קבוצה מצוינת" ובבוקר ש"היא נענשה על הכדורגל המכוער שלה". מה שמותר לעיתונאי מתוסכל וצבוע, אסור לילד הבוכה.

    עם כל ההערכה לאליפות אחת בעשר שנים, הילד הזה הוא ממשיך דרכם של מאות אלפי אוהדים בעבר שניצבו בפוזה דומה, בזמנים שונים, מיררו בבכי מר ויסדו את "מועדון הבנאים הירוק" , הוא אותו קלאב חברים שנפגשים בכל מקום ובלי ציניות נהנים לספר על דברים של פעם, להשוות וליהנות שימים כאלה לא ישובו במהרה, אם בכלל.

    האמן לי ילד יקר, שדמעותיך אינן לשווא. עזוב את הקיזוז ואת הפיזוז, הרם ראש כי אין לנו קבוצה אחרת. וגם לא תחפש, כי אמא וקבוצה לא מחליפים.

    בגילך ניצבנו לפני ארבעים וחמישים שנים ו"שחטו" אותנו לאור יום.היינו חסרי הגנה, חשופים למתעללים למיניהם. מכבי חיפה הייתה קבוצה קטנה ללא גב מפלגתי וכולם התעללו בה. מתחת לאפה "סידרו תוצאות", ניצלו את חוסר האונים של עסקניה התמימים.

    אביטל דוידוביץ, אשתו של, פורקת את האכזבה. צילום: ראובן כהן
    שלוש פעמים ירדנו ליגה. ושם באמת הייתה סיבה לבכי. הליגה מסתיימת, השחקנים שרועים על הקרקע ואתה מנסה להדחיק שבשנה הבאה לא תפגוש את ה"גדולות" בכדורגל הישראלי אלא תזדקק למפת ארץ-ישראל כדי לדעת להיכן להגיע במשחק חוץ מבלי לטעות. בית שמש, רמלה, קריית שמונה, נצרת-עילית, בית שאן ועוד מקומות שהיום מגיעים אליהם בקלי קלות ואז נראו כמו חו"ל.

    בכינו ונסענו כדי להחזיר עטרה ליושנה. כל משחק חוץ הפך ליום עבודה. אורזים סנדוויצ'ים (אז לא שמעו על כריכים), מחפשים טרמפים במשאיות ו"חאפרים" עשקו את מיטב דמי הכיס העלובים בכיסנו. מטלטלים בדרך כאילו היינו חיילים באפגניסטן ומגיעים. יזע ודמעות. את הדם הקבוצה ירקה במגרשים. עלאק מגרשים. ה"אורווה" בפתח תקווה נראית לידם הוליוווד.

    מזלך, ילד חמוד, שנולדת מאוחר מאיתנו. חסכת מעצמך את המחזה שלעולם לא נשכח. אתמול חזרנו לאצטדיון הדמעות כדי לסגור מעגל אבל ב-86' סגרו עלינו ליסטים ומשרוקית וגנבו מאיתנו אליפות נוספת. והמשטרה שתקה כי אינה מתערבת במקרי שוד שכאלה.

    סבח קטן כבר חלם שהבן יביא צלחת שביעית. צילום: ראובן כהן
    ואחר כך הפסדנו ארבעה משחקי גמר בפנדלים, שלושה לבית"ר ירושלים ובעקבותיהם עוד שלושה "דאבלים". כואב ולא פחות.
    וכדי להשלים את סאת המרורים הבלתי נפסקת, איבדנו בדקה, אותן 60 שניות מאתמול, את הזכות לשחק פעם נוספת בליגת האלופות. רק דקה ואנחנו בצ'מפיונס-ליג.

    ...והרשימה ארוכה. ולא, איננו זקוקים לרחמים וגם לא ביקשנו. הדמעות שלנו, שלך ושל אלה שלא מספיק חזקים להראות שהם בוכים, הם שנתנו את הכוח לנשיא המועדון, לצוות המקצועי והניהולי להמשיך בגאון. לגרום לכך שתחלוף רק שנה והדמעות יורגשו מלוחות פחות.

    ילד אלמוני, הדמעות שלך מחזקות את ההבדל שבין מכבי חיפה לאחרות. אצלןכדורגל זו מלחמה- אצלנו דרך חיים. להשתפר, לא להביט לצדדים אלא ללמוד ולהתקדם. יכול היה להסתיים אחרת ואז היו ממשיכים להסתכל עלינו מלמטה. כמו שגנרל אמריקני אמר בשעתו כשהציעו לו לרוץ לנשיאות: "ככל שהקוף מטפס למעלה, רואים לו את הישבן". בגלל שלא ניצחנו, וזה היה אצלנו, הפסדנו בהפרש שערים.

    הדמעות זולגות על הצעיף הירוק. צילום: ראובן כהן
    ואתה, ילד בוכה, אתה ואנחנו לא בוכים על אליפות שהלכה למקום אחר. בוכים על אליפות שלנו שאבדה. לפי הגיל בתמונה נראה שהספקת כבר לחגוג שש פעמים ואולי יותר. נכון שהיה כייף ?

    כי שם היינו הטובים ביותר ירוק על גבי ירוק והפעם היינו הטובים, אבל ברגע שמתחילים לספור מהסוף, שוכחים את ההתחלה.

    היינו מצוינים, ניצחנו ב-28 משחקים מתוך 35 והפסדנו את האליפות לקבוצה שלא ניצחה בשליש ממשחקיה. יותר הזוי מה"שיטה". אבל אלה החיים, זאת הטבלה. שקרנית אבל חוקית.
    לנו אין את ה"לעולם לא תצעדי לבד" של ליברפול הגורם לצמרמורת. אתה, כולנו הצמרמורת בכבודה ובעצמה. שם, מעבר לתעלה באנפילד מחפשים את המלוכה מאז 1990. ולא רואים אור בקצה המנהרה.אצלנו, רק אתמול ביכינו את האובדן הספורטיבי, ממחר בבוקר מתחילים לעבוד כדי שבמאי 2011 תחייך. אתה ועוד מיליון.

    אתה לא לבד, ילד. אנחנו צבא גדול ועצום. גוליבר שלא ייכנע לגמדים. אין עוד קבוצה שתצליח למלא את רמת-גן בארבעים אלף אוהדים במשחקי גביע אירופה. עבור אלה שלא אוהדים את מכבי זאת הייתה פטה- מורגנה. ואנחנו היינו שם ובגדול.

    אמנם התמונה צולמה לפני סיום הדרמה אבל היא האור לעתיד. צילום: ראובן כהן
    בימים ובשבועות הקרובים תסתובב, ילד הדמעות, כמו כולנו בהרגשת אי נוחות. גם כשמאבדים מחברת או ספר זה מציק, על אחת כמה וכמה אליפות. רואי השחורות יספרו על מכבי חיפה מפורקת, מבולבלת, נחותה ופחות אטרקטיבית.

    הדיבורים הללו, מעורבבים בדמעות שלך ושלנו, הם הבטון ליסודות חזקים יותר למועדון שתמיד יודע לקום מהקרשים לפני שמגיעים לעשר. אנחנו איתנים יותר מהפירמידות במצרים. לא במקרה הנשיא יעקב שחר ער לכל פיפס, ודאי לעצב של ילדים שרוצים עוד ועוד אליפויות. והן תגענה בלי רעש וצלצולים.

    רק זכור, ולא רק אתה, שעם כל הכאב והצער, מדובר רק בכדורגל. ראית את מפגן האהדה הנפלא לגלעד שליט בבלומפילד. על כמה אליפויות מכבי חיפה הייתה מוותרת למען שיחרורו ? התשובה מיותרת.

    תהיה חזק, ילד הדמעות, זקני מכבי חיפה טרם ראו את מה שהדור הצעיר עתיד לחוות. לפני 50 שנים רצינו לבכות ולא הייתה סיבה נאותה. עוד ניצחון, עוד הפסד- היינו כסוסים היוצאים בבוקר לעבודה וחוזרים לקראת ערב. וכך חוזר חלילה. אם נשארנו בליגה חגגנו.
    אשרי המועדון שאוהדיו ממררים בבכי אמיתי ולא של היפוקרטסים לסוגיהם.
    בברכה,
    אריאל- ואוו.. קשה לפרט (:

  2.  
  3. נושאים אחרונים
  4. nimrod1234 מנותק/ת TopGear Baby
    תאריך הצטרפות
    09.07.2010
    הודעות
    5
    #2

    וואי זה כל כך נכון

 

המבקרים מצאו דף זה ע"י חיפוש המילים:

SEO by vBSEO