#1

המציאות הבדוייה וחלומות הבלהה

אני הולך, ממשיך, מתעקש, גם כשאין סיכוי, איני מוותר.
אין סיכוי, אין טעם לנסות, אני סתם ממשיך לטעות.
הסירוב כבר הפך לאובססיבי וצפוי, אך מבחינתי תמיד יש סיכוי.
להתרחק שוב קל מאוד, אך כדי להתקרב מחדש, צריך מאמץ כפול.
מה אבין, איך אדע, מתי כבר אתעורר מהאשליה,
שזה לא יקרה, גם לא בעוד 200 שנה.
שלא לדבר שנשאר רק עוד שנה.
המצב יימשך, אך לא יהיה אותו דבר,
כבר לא תהיה ההזדמנות, לשנות את המציאות.

תשכחי ממני ולי זה יכאב, מבחינתך אני כבר יהיה עבר.
אותי, העבר ימשיך לרדוף, גם כשיכבו את האורות,
על המציאות הבדויה וחלומות הבלהה.