#1

מחלות מין- הסיוט שיכול לפקוד כל אחד מאיתנו. איך נדבקים, איך נזהרים ומה זה בכלל כינמת?!


ההגדרה למחלות מין היא: מחלה המועברת בעצמאות מגע מיני.
אם אינך מקיימת יחסי מין, אינך צריכה לחשוש מפני מחלות מין, אבל כדאי שתדעי על קיומן.
כדי להקפיד את הסיכון להדבק במחלות מין- יש להקפיד על הגיינה.
רחצי את איבר המין שלך מידי יום, והמנעי משימוש בסבונים חריפים,
בבושם או בדאודורנט.
אלה עלולעים לגרום גירויים ויובש באיבר המין, ובכך להקטין את עמידותם בפני זיהומים.
הקפידי להחליף תחתונים מידי יום.
העדיפי תחתונים שחלקם התחתון עשו כותנה לא אריג סינטטי.
הארגיד הסינטטי אינו מאפשר איורור נאות ל אזור איבר המין,
והלחות המוגברת מגבירה את הרגישות לזיהומים.
אם את בכל זאת משתמשת בתחתונים סינטטיים, רפדי אותם במדן תחתון דק מין הסוג המיעד לשימוש יום יומי.
[אוקיי, חלק הזוי- לכל אלה שמאמינים שבנות לא מחרבנות או משתינות..]-
כשאת מנגבת עצמך בשירותים- נגבי תמיד מלפנים לאחור, כדי למנוע העברת חיידקים מפי הטבעת אל הנרתיק.
שימוש בקונדום מפחית מאוד את הסיכוי להדבק במחלות מין.
אם את מקיימת יחסי מין, הקפידי להשתמש בקונדום בכל מגע מיני שאת מקיימת.
לעולם אל תקיימי יחסי מין עם אדם שחולה במחלת מין, או שיש לו סימנים של מחלת מין, כמו פצעים או פריחה באיזור איבר המיו, או הפרשות בלתי רגילות.
אל תתנשקי עם מישהו שיש לו פצעים בפה.
אם את חולה במחלת מין- אל תקיימי יחסי מין עד שהרופא יאשר לך כי הדבר בטוח שוב.

איך נדבקים במחלות מין?
הגרמים למחלות מין הם חיידקים, נגיפים, פטריות, טפילים וכדומה.
רובם יכולים להתקיים רק ברקמות הריריות של גוף האדם: בפות,
בנרתיק, בפין, בפי הטבעת, בפה או בגרון.
כאשר רקמות ריריות של אדם נגוע באות במגע עם רקמות ריריות של אדם בריא, האדם הבריא עלול להדבק.
מגע כזה מתקיים, בדר"כ כשמקיימים פעילויות מיניות כמו משגל, מין אוראלי ואפילו כשמתנשקים.
חלק מהמחלות מועברות גם במגע ידיים או חלקי גוף אחרים.
קיימות כעשרים מחלות מין שונות, ולכל אחת מהן תסמינים שונים.
אם את מקיימת יחסי מין, ומופיעים אצלך או אצל בן זוגך, סימנים כמו הפצעים, גרד, אודם, פריחה, גבשושיות או בליטות באזור איבר המין, הפרשה שנה מהרגיל מהנרתיק או מהפין, כאב או רגישות באיבר המין או בסביבתם, כאב באיזור הבטן התחתונה, צריבה או תחושת כאב בזמן הטלת השתן או צורך תכוף בהטלת השתן- פני לרופא.
סימנים אלה, יכולים להיות גם תוצאה של גורמים אחרים,
אך עלייך להבדק כדי לשלול אפשרות שנדבקת במחלת מין.
לעיתים קורה שחולים במחלות מין ולא מופיעים סימנים חיצוניים.
בכל מקרא שאת חוששת שנדבקת במחלת מין, גם אם לא מופיעים סימנים
חשודים, עלייך לפנות לבדיקה אצל גניקולוג או אצל רופא עור ומין.

מחלות המין השכיחות

הרפס של איברי המין:
מועבר במגע, וגורם להופעת פצעים דמויי שלפוחית באזור איברי המין.
הפצעים נרפאים ונעלמים לאחר כמה ימים.
סוג זה שונה מההרפס שמופיע באיזור בשפתיים והאף ["פצעי חום"].
סיכויי להדבקות גדולים יותר כאשר המחלה פעילה.
כשהמחלה רדומה, היא אינה מדבקת.אי אפשר להפטר מנגיף ההרפס,
אך אפשר לטפל בפצעי ההרפס ולזרז את החלמתם.
אסור לקיים יחסי מין כשהמחלה פעילה.

זיבה:
מחלה זיהומית מדבקת, הפוגעת בריריות של מערכת המין והשתן.
היא מסוכנת לנשים משום שלא תמיד היא מלווה בסימנים המעידים על הידבקות,
ומשום כך, אין מטפלים בה.
הסימן החיצוני אצל נשים הוא דלקת של השופכה, שנעלמת לאחר מספר ימים, והפרשה מוגלתית.
התסמינים אצל בנים הם הפרשה מהפין וצריבה בעת הטלת השתן.
שימוש בקונדום הוא ההגנה הטובה ביותר מפני הדבקות בזיבה.
אפשר לרפא זיבה בעזרת אנטיביטקה, וחשב לטפל בה.
ההזנחה עלולה להוביל להתפשטות המחלה לרחם, לחצוצרת ולשחלות,
ואפילו לגרום לעקרות.

פטרת של איברי המין:
גברים נדבקים במחלה רק אם קיימו יחסי מין עם אישה נגועה.
בגופן של נשים יכול הזיהום הפטרייתי להתפתח גם באופן עצמאי-
נבגי הפטריה חיים ברחם של אישה ואם החומציות של נרתיק האישה יורד מסיבה כלשהי, הפטריות יכלות להתרבות.

המחלה מלווה בהפרשה רירית מהנרתיק ובתחושת גרד מציקה.
כדי לזהות פטרת לוקחים דגימה מעבדתית מדופן הנרתיק.
אצל גברים מתבטאת הפטרת ובאודם של הפין. הטפלים במחלה בעזרת משחות ופתילות.
הקונדום הוא אמצעי מניעה יעיל בהחלט.

עגבת:
מחלת מין שבעבר הייתה בלתי ניתנת לריפוי ויכלה לגרום לשיגעון או מוות.
היום ניתן לרפא אותה בטיפול אנטיביוטי.
בשלביה הראשונים סובל החולה מזיהומי עור.
השלב הבא הוא שלב סמוי שיכול להמשך עשרות שנים.
השלב האחרון של המחלה מתבטא בנגעי עור חמורים ובפגעית באיברים הפנימיים ובמוח ויכול להוביל למוות.

כינמת הערווה:
מחלה לא מסוכנת, אך מציקה מאוד.
כיני הערווה גורמת לגירוי קשה ומטריד עד מאוד.
הטיפול כולל חפיפות בשיער וחיטוי הגדים והמצעים.

גרדת:
מחלה שנגרמה ע"י קרציה.
נקבת הקרצייה מתחפרת בעור וטילה בו ביציים, מהן בוקע דור חדש של טפילים.
סימני המחלה הן גרד ועקצוץ בגפיים ובשלפוחיות באיזור שבו מטילה נקבת הקרציה את הביציים.
הטיפול כולל ניקוי יסודי של האיברים הנפגעים, מריחתם במשחה מיוחדת, וחיטוי הבגדים, המצעים וחפצי הבית.


*קרדיט ל-Dream Of Reality מפורום אחר.