#1

השערות לגבי הגורמים המשפיעים על הנטייה המינית

הגורמים המשפיעים על נטייה מינית (בשפה מקצועית: האטיולוגיה של התופעה), אינם ברורים די הצורך. הדבר נכון הן לגבי נטייה מינית הטרוסקסואלית והן לגבי נטייה מינית הומוסקסואלית. אף לא ברור אם נטייה מינית אצל גברים ואצל נשים מתעצבת באותה צורה. הוצעו כמה הסברים להתהוות נטייה מינית אצל בני-אדם ולחלקם אף הוצגו תימוכין אמפיריים, אך אף הסבר לא הוכח במידה משביעת-רצון.
ההסברים שהועלו מציעים שלוש סיבות עיקריות להתעצבות נטייה מינית: סיבה גנטית, סיבה סביבתית ביולוגית וסיבה סביבתית פסיכולוגית. כיום מקובל להניח כי נטייה מינית מושפעת משילוב של הגורמים הנזכרים לעיל, וכי היא מתקבעת כבר בגיל הרך.
המחקרים מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 מתבססים בעיקרם על דיווחיהם של הומוסקסואלים ולסביות ושל אנשים שראיינו אותם (אלפרד קינסי הוא הבולט שבהם, ראו להלן). מחקרים אלו ניסו להשתמש בשיטות שונות על מנת להתגבר על חוסר שיתוף פעולה מצד נחקרים שנובע מכך שנושא המיניות בכלל, ונטייה מינית הומוסקסואלית בפרט הם נושאים עליהם קיים במידה רבה טאבו גם כיום ואפילו בארצות המערב.
ההתמקדות בנטייה ההומוסקסואלית דווקא, נובעת ככל הנראה מהדעה הרואה בנטייה המינית ההטרוסקסואלית הנפוצה יותר את המובן מאליו, ובנטייה מינית ההומוסקסואלית את החריג הדורש הסבר. הטיה זו אף גרמה לכך שחוקרים ניסו למצוא קשר בין נטייה מינית הומוסקסואלית לבין חוויות חריגות וטראומות בתקופת הילדות, כפי שמפורט בהמשך.
גורמים גנטיים

נטען כי גנים (Xq28) העוברים דרך משפחת האם זוהו כקשורים לנטייה הומוסקסואלית בגברים, אולם תאוריה זו לא עמדה במחקרי המשך. מנגד, מחקרים גנטיים אחרים מצאו שדווקא נטייה לסבית זוהתה כבעלת פוטנציאל תורשתי. במחקרים נמצא שבין תאומים זהים קיים דמיון רב יותר בנטייה המינית מאשר בתאומים לא זהים בסקר שערך Kenneth S. Kendler [8] נמצא כי הסיכוי של תאום זהה שאחיו הומוסקסואל להיות גם כן הומוסקסואל הוא כ 32% בהשוואה ל13% אצל זוגות תאומים לא זהים. מחקרי תאומים מעין אלו מראים על השפעה גנטית על הנטייה המינית אך לא במידה המצדיקה את ראיית ההומוסקסואליות כגנטית גרידא (תאומים זהים נושאים מטען גנטי זהה לכן תופעות גנטיות אמורות להתבטא בהם במידה שווה).
השפעות בשלב העוברי

לפי חלק מהמחקרים, נטייה הומוסקסואלית קשורה לסביבה ההורמונלית שחווה העובר במשך ההיריון.[9]. כמה תכונות הקשורות במידת החשיפה של העובר להורמוני מין קשורות גם להומוסקסואליות:
  • היחס בין אורך האצבע לאורך הקמיצה (Digit ratio) – אצל גברים הקמיצה בדרך כלל ארוכה מהאצבע, ואילו בקרב נשים נוטות אצבעות אלה להיות דומות יותר באורכן. נראה כי יחס האורכים הזה מושפע מהחשיפה העוברית לטסטוסטרון. כמה מחקרים הראו כי התפלגות יחס האצבעות אצל הומוסקסואלים קרובה יותר להתפלגות הנשית מלגברית (יש חפיפה רבה בין ההתפלגות של היחס הזה בשני המינים)
  • גיל ההתבגרות המינית – בממוצע, גברים הומוסקסואלים מדווחים על התבגרות מינית מוקדמת יותר מגברים הטרוסקסואלים (גיל פליטת זרע ראשונה וגיל התחלת יחסי מין).
  • אורך עצמות – לגברים הומוסקסואלים עצמות זרוע, יד ורגל קצרות יותר. העצמות הללו צומחות מדסקית סחוסית בקצותיהן, ההתארכות נפסקת כאשר הדסקית הזו נעלמת כלומר כאשר הסחוס הגמיש הופך לעצם קשה.הורמון המין הנשי אסטרוגן אחראי על התגרמות דסקית הגדילה והפסקת ההתארכות. השוני באורך הסופי של העצמות עשוי לרמוז, לכן, על "נשיות הורמונלית" של גברים הומוסקסואלים [10].
  • שמאליות – שיעור האיטרים (שמאליים) נמוך משיעורם אצל הטרוסקסואלים וקרוב לאחוז השמאליות בקרב הנשים.
  • תפיסה מרחבית – במבחנים של תפיסה מרחבית (למשל: סיבוב "מחשבתי" של גוף) קיבלו גברים הומוסקסואלים ציונים נמוכים משל הטרוסקסואלים; לעומת זאת, הם הצליחו יותר במבדקים מילוליים וזיכרון חזותי (מאפיינים נשיים).[11]
  • מיקום במשפחה – הסיכוי להיות הטרוסקסואל גבוה באופן מובהק אצל בנים בכורים ושיעור ההומוסקסואליות עולה ככל שלאדם יש יותר אחים בוגרים. הסיכוי להומוסקסואליות עולה ב33% עם כל אח בוגר (אחיות אינן משפיעות על הסבירות הזו). חישוב פשוט מראה כי סיכוייו של מי שיש לו שלושה אחים בוגרים להיות הומוסקסואל יותר מכפולים מסיכוייו של הבכור. ניתוח סטטיסטי (בהתחשב בגודל הממוצע של משפחה בארצות הברית) העלה כי אחד מכל שבעה הומוסקסואלים שם צריך לייחס את חברותו בקהילה לאחיו הבוגרים. יש המשערים כי מערכת החיסון של האם לומדת להכיר חומרים האופיינים לעוברים זכרים כזרים והיא מייצרת נגדם נוגדנים הנלחמים בהם ביתר יעילות עם כל "זריקת דחף" נוספת (כלומר עם כל עובר נוסף ממין זכר).
מחקרי מוח הראו הבדלי גודל במספר מצומצם של גרעינים במוח (למשל בהיפותלמוס) בין הומוסקסואלים גברים להטרוסקסואלים נשים וגברים, אולם לא נקבע אם שוני זה הוא הגורם להומוסקסואליות, או ביטוי להתנהגות המינית השונה (כלומר, קשר הסיבה והמסוּבב אינו ברור).
גרגורי קוקרן העלה ב-1999 את ההשערה השנויה-במחלוקת כי הומוסקסואליות עשויה להיות תוצאה של חשיפה בשלב מוקדם מאוד לגורם פתוגני (חיידק או וירוס) ‏‏[12]. גם השערה זו טרם נבדקה בכלים מחקריים.

גורמים סביבתיים ופסיכולוגיים
הומוסקסואליות אינה ממוקדת באנשים שעברו חוויות חריגות בילדותם או בנעוריהם, או באנשים שהתנהגותם בגיל הילדות הייתה חריגה. אף לא הוכח כי לחוויות חריגות בילדות יש קשר לגיבוש נטייה מינית הומוסקסואלית, בהנחה שזו אכן מתגבשת רק לאחר הלידה. דו"ח שפרסם אלפרד קינסי בארצות הברית ב-1948 הראה כי נטיה מינית הומוסקסואלית נפוצה הרבה יותר ממה ששיערו תחילה, וכי היא נפוצה בקרב כלל הנחקרים, בין אם חוו ילדות נורמטיבית ובין אם לאו. מחקרים נוספים‏‏[13] שנעשו בעקבות קינסי אישרו ממצאים אלו. פסיכואנליטיקאים אף העלו את הההשערה כי נטייה מינית תלויה באופי הקשר בילדות עם אחד ההורים, אך השערות אלו בוססו אמפירית.
זיגמונד פרויד האמין שהאדם נולד ללא נטייה מינית וכי זו נקבעת על ידי האינטראקציות העתידיות של היילוד עם הוריו והבניה חברתית של הסביבה. פרויד היה הראשון שייחס את ההומוסקסואליות כקיבוע לא פתיר של התסביך האדיפלי. הסבר נוסף על-פי פרויד הוא תא משפחתי המאופיין באם דומיננטית ובעלת מעורבות יתר ובאב מרוחק ופסיבי. פרויד ראה בתופעה זו תוצאה של שילוב של נטיות פרה-דיספוזיציות ביולוגיות ודפוסים משפחתיים בעייתיים, וזה המקור לכך שבמשך שנים ההומוסקסואליות נתפסה כפתולוגיה, כלומר, סוגיה רפואית. באופן דומה, גם משפחות של הומוסקסואלים נתפסו כפתולוגיות, בהיותן מספקות את "התנאים לצמיחתם" של הומוסקסואלים. ‏‏[14]
גישתו של פרויד בעייתית היות שאינה מספקת כלים למענה לסוגיות הבאות:
  • אין הסבר לקיומם של הומוסקסואלים במשפחות שאינן מאופיינות בדפוס המשפחתי האופייני על-פי הגישה.
  • אין הסבר למקרים בהם הדפוס המשפחתי אופייני, אך הצאצאים הם הטרוסקסואלים.
  • אין הסבר לעובדה שבמשפחה אחת צאצא אחד הוא הומוסקסואל והאחר לא.

*קרדיט ל-/he.wikipedia.org