#1

סיכום| אנטיגונה / סופוקלס

הסיפור הדרמטי אנטיגונה מספר על מעללי העיר תביי. היספור מתחיל
בסכסוך בין אלים כשהאל אפולו קילל את מייסד העיר תביי- למייסד זה, נולד בן ששמו ליוס שהתחתן עם יוקסטה. לשניהם נולד בן ששמו אדיפוס, אך בשל שידעו מקללת אפולו שאדיפוס ירצח את אביו וישכב עם אמו, שלחו אותו לההרג ע"י הרועים. הרועים שלא רצו להרגו, ריחמו עליו ושלחו אותו לגדול בממלכה אחרת, שם גדל. כשהתבגר, התפתחה תגרה בינו לבין עוד כמה אנשים כלבסוף הסתבר שליוס, מלך תביי, מת באותה תגרה. לכן, חיתנו את אדיפוס עם מלכת תביי (יוקסטה- אמו), ויחדיו נולדו להם ארבעה ילדים- אטאוקלס, פוליניקס, אנטיגונה ואיסמנה (2 בנים ו2 בנות). כאשר נודע לאדיפוס ויוקסטה שהקללה אכן התגשמה ושהם בן ואמו, התאבדה יוקסטה ואדיפוס ניקר את עייניו ויצא לגלות. לכן, המלוכה הייתה צריכה לעבור בין אטאוקלס לפוליניקס בסירקולציה. כאשר הגיע תורו של פוליניקס למשול, לא הסכים אטאוקלס לתת לו את
המלוכה, על כן בנה לעצמו פוליניקס צבא בעיר אחרת וחזר ללחום בתביי. במלחמה מתו שני האחים וצבאו של פוליניקס נהרס. לכן, עלה לשלטון קראון, אחי יוקסטה, דודם של 4 בניה- אציל, בעל קריזמה, שתלטן ואחת הדמויות היותר סובלות סטרגדיה היונית הזו. הנושאים המרכזיים בטרגדיה זו מאת סופוקלס הם: הסדר ההררכי הקוסמי כאשר האלים מעל לכל, מתחתם המלך, מתחתיו אבי המשפחה והאחרונים הם בני המשפחה עצמם. כמו כן, עוד רעיון מרכזי הוא לא לחטוא בחטא הגאווה- שהוא בעצם יוצא מהסדר הקוסמי שכן חטא הגאווה מהווה עיוורון מושלם כשקריאון מעמיד את הצו שלו, צו המלך מעל לצו האלים! קריאון מחליט שאת אטאוקלס הגיבור יש לקבור ברוב פאר והדר, בכבוד המגיע לו ואילו את פוליניקס הבוגד יש לזרוק מחוץ לשערי העיר שיאכלו אותו הכלבים- זאת חושב קריאון שיש לעשות מפני שחילל את מקדשי האלים, קריאון חושב שהוא יודע מה האלים רוצים ובכך חוטא בחטא הגאווה. פוליניקס נזרק מחוץ לשערי העיר והמערכה הראשונה היא שיחה בין 2 האחיות איסמנה ואנטיגונה- האם לקבור את פוליניקס קבורה הולמת. איסמנה מפחדת ואיננה רוצה לעבור על צו המלך ואילו אנטיגונה רוצה לקברו בתור בן משפחה- שכן הוא קודם אח ואז בוגד. יש לציין ששתי האחיות נוקטות בעמדות שונות בקשר לשמירה על כבוד המשפחה- איסמנה חושבת ששמירה על הכבוד מהווה השערת שריד למשפחה ואילו אנטיגונה מאמינה ששמירה על כבוד המשפחה מהווה התייחדות עמם בסופו של דבר במוות- ורק שם תרגיש שלמה עם עצמה. אנטיגונה בפזיזותה ותקיפותה חוטאת גם כן בחטא הגאווה כשאיננה מוכנה להקשיב לאיש והולכת נגד כולם. בסופו של דבר, ללא עזרת אחותה מחליטה אנטיגונה לקבור את אחיה ולנסוח עליו יין על מנת להעלות את נשמתו. בעצם בתמונות בראשונות במחזה ניתן לחוש במתח כאשר קריאון ואנטיגונה חוטאים בחטא הגאווה שגורם לחוסר בסדר הקוסמי. החטיאה בחטא הגאווה קורה גם כשהאדם איננו מודע לכך. לא ניתן לומר שבמאה אחוזים הם היו בטוחים כי מעשיהם נכונים. כמו כן, ניתן לראות התערבות של אלים בקבירת פוליניקס ע"י סופת חול עזה כך שאולי מכאן היה צריך להבין קריאון כי מעשיו לא נכונים. בהמשך המחזה ניתן לראות עוד חטיאה בחטא הגאווה ע"י שניהם- קריאון ואנטיגונה כאחד. שניהם מתפכחים מאוחר מידי. קריאון איננו מקשיב לאיש- אפילו לא לטרסיאס הנביא שאנו מכירים מסיפורי סופוקלס נוספים כנביא אמין ונאמן(הוא עיוור כמובן)- הוא אף מתנהג אליו בצורה מחפירה. אנטיגונה לעומת זאת, מתחצפת אל קריאון ובמקום לענות לו שלא ידעה על הצו כששאל על כך, העדיפה לענות שהיא ידעה עליו ושפעלה כך במכוון. בסוף, כאשר היא מתפכחת ומדברת עם זקני העיר (המקהלה שמהווים את תפקיד זקני העיר, חינוך דידקטי ומעבירים בין הארועים) כבר מאוחר מידי ולבסוף מתאבדת במקום בו היא כלואה. בנו של קריאון, הימון, מתאבד גם כן אחריה וכששמע על כך אשתו של קריאון התאבדה גם היא. ההתפכחות של קריאון הגיעה גם כן מאוחר מידי (גיבור טרגי ידוע בהתפכחות מאוחרת), כאשר ראשית קובר את פוליניקס ואז רץ לשחרר את אנטיגונה (בדיוק להפך מהסדר שביקשו ממנו זקני העם). קריאון מאבד את כל משפחתו בשל החטא הזה. כאן ניתן ללמוד על דמותו של הגיבור הטרגי שהוא קיצוני כל כך- הוא חוטא, סובל וכאשר מתפכח, זה מאוחר מידי. כך גם אנטיגונה. זקני העם מופיעים גם הם בתפקיד חינוכי- דידקטי וחלק מתפקידם כאשר הם מלמדים שאין לחטוא בחטא הגאווה, יש להקשיב לסובבים אותך ולפעול בחוכמה. עוד דוגמא לחטא הגאווה- כאשר הימון משוחח עם קריאון אביו, אין הוא מוכן להקשיב לעצתו (להקשיב לקול העם) כי "הימון עוד נער" - כמו כן, כאשר איסמנה מבקשת מקריאון שלא להוציא להורג את אנטיגונה על חטאה מהסיבה שהיא אהובת בנו, הוא רק מקל את עונשה. קריאון הגאה מפרסם צווים וכל מי שאינו מציית להם ימות- תגובת עריץ שחושב שהוא מעל לכל, אפילו מעל לחוקי האלים- על כן האלים מענישים אותו.
לסיכום,

הנושאים העיקריים שמובאים הם חטא ההיבריס (הגאווה) והסדר הקוסמי- כאשר הם מובאים בתמונות הראשונות ע"י אנטיגונה וקריאון.

*קרדיט ל-he.shvoong.com