#1

עיורון. עיורון זה אויבכם, הכי גדול שיש.
הוא דוחף אותכם ישירות אל המכתש.
בתוכו מחשבות ריקות.

צעקה. היא לא תחזור בכדי לשבור את האוירה,
הרי אתם המפקחים בקרקס זה. על הבמה
אתם שופטים נשמות.

חוכמה. אתם גאונים, מעלים בדעתכם מחשבות הגיוניות.
לדעת הכל- מפתח. נעלתם את כל ההתלבטויות
מאחורי אלף דלתות.

אור. אור זה החטא העצום ביותר, הוא גורם למלאות
את נפשכם בתערובת של טעויות מסובכות.
בחיים לא תבינו את הרגשות.

שקט. בשקט אתם מובילים את נשמות המתים
אל הקצה של מודעות. אתם הורגים את האסירים
שכלואים באומנות.

מילים. אתם מחדדים אותן, כמו את הסכינים החלודות.
ביקורת נטולת צדק מכוונת עלינו את החרבות.
אנו מתים בצומת הדרכים אל הכנות.

סדיסטים. שותים לרוויה את הרגע שבו משתחררת הצעקה האחרונה
של כל יצירה שיצרנו. רק חרדה
ודמעות מהווים תגובה.

אשמה. תתפללו! אין גבול לחדות הניבים של המצפון.
תצרחו, תשתקו, תבכו. הרגתם את כל מה שבידינו היה חתום,
השמדתם את הרצון, כאילו הוא מחלה.


מחשבות. שניה לפני שכדור יכנס לליבו
של משורר שיכור שחטא. אתם, נותני הביקורת, מונעים ממנו
להתחמם בזרועתיה של המוזה הנינוחה.

אירועים. מפית, אפר העץ. עט, דיו כחול.
בבית קפה כבר לא נכתוב, לצייר הנפשנו נהרס המכחול.
נותני הביקורת- רוצחים. ביקורת- כאב בלב והזיה.