#1

טוב, החלטתי לנסות קטע פרוזה.
אוקיי, נראה איך זה יילך
-----------------------
מוריקה הגבעה בצבע שליו,
והכלנית מאדימה כמו כוכב מהבהב.
הים התכלת נוצץ מיופיו,
מה הייתי עושה כדי להיות שלו.

האדמה החומה נותנת בסיס,
לכל הסובב, כמו בביצה הנרקיס!
כמה שהטבע יפה!
בגלל זה הטבע, אני פה הוזה.

ורקפת קטנה לי לוחשת,

את ברכת הפרחים לסובב.
"אל תקטוף" היא מבקשת.
וברור:
כי בסך הכל, האדם ליופי רעב.
אך היופי נהרס...