#1

כמו בכל ענף, גם בעולם הספורט יש את דמויות שאי אפשר להישאר אדישים אליהן. יש כאלה שאוהבים אותן ומעריכים את פועלן, וישנם תמיד את אלה ששונאים כל דבר שקשור בהן. זה יכול להיות שחקן, מאמן, עסקן או אפילו שר ספורט אחד.


גם אנחנו במערכת ynet ספורט נקלעים לוויכוחים סוערים על אישיות כזו או אחרת, בכל פעם שזו עולה לכותרות, רק שהפעם החלטנו להעלות אותן על הכתב. השבוע זה קרה לנו עם כריסטיאנו רונאלדו, שזכה לאחרונה בתואר 'כדורגלן השנה' ולכבודו בעצם הוקם המדור הזה, 'שונאים סיפור אהבה'.


החל מהיום יתעמתו ביניהם שני כותבים (אם אתם מתעקשים לקרוא לחבר'ה אצלנו כותבים) בכל שבוע ויביאו 5 סיבות לכאן או לכאן. אז בואו נתחיל - הנה כל התירוצים למה לאהוב או לשנוא את הפורטוגלי של מנצ'סטר יונייטד. טקבקו דעתכם.


רונאלדו ונעל הזהב, עמד במטרתו להיות הטוב בעולם (רויטרס)

לשנוא


דריבליסט מרגיז: בהתחלה זה היה נחמד. קשה לשכוח את הופעת הבכורה של רונאלדו במדי מנצ'סטר יוניטד ב-2003. פדאלדה פה, פדאלדה שם והקהל באולד טראפורד התאהב במספר 7 החדש שירש את דייויד בקהאם. עכשיו לעיתים נדמה כי רונאלדו פשוט לא יודע למסור בנגיעה. כל התקפה נעצרת אצלנו לכמה שניות ומי שסובל הם חבריו, שלא לדבר על המנג'ר שלו אלכס פרגוסון, שמשתגע על הספסל. יאלה, תפסיק כבר עם הפדלאדה הזה.

החיוך המלוקק: על הפריזורה עם הפוני המטופש עוד נחזור בהמשך, אבל בשנה-שנתיים הראשונות שלו במנצ'סטר, קשה היה שלא להתאהב בכריסטיאנו רונאלדו. עכשיו מדובר במכונת יחסי ציבור משומנת היטב של חיוך מלוקק, טונות של ג'ל, נעליים צבעוניות והרבה פוזה למצלמות - במיוחד בקיץ כשצריך (או שלא) לשים משקפי שמש.


הצלילות: אולי הדבר הכי מעצבן אולי אצל רונאלדו, אלו הצלילות שלו בכל נגיעה. הבנאדם הוא כדורגלן בחסד ובכל זאת צריך לבצע פליק פלאק צוקוהרה או איך שקוראים לזה, בכל פעם ששחקן הגנה נוגע בו (או שלא). הבריטים שונאים את זה, והאמת שגם אנחנו.


שארפ. מעצבן, מלוכלך וגם ווינר, עדיף שיהיה בצד שלך (אלי אלגרט)

בכיינות: אי אפשר לשכוח איך רץ לשופט על פגיעה של ווין רוני בשחקן יריב, במהלך המשחק בין פורטוגל לאנגליה
במונדיאל 2006. לכולם ברור שמדובר בדוגמא מייצגת לשחקן המרגיז הזה, שעוד חזרה על עצמה פה ושם גם בשנים שלאחר מכן. האנגלים שונאים את זה, והאמת שגם אנחנו.


השם: פעם היה רונאלדו אחד, שמנמן חמוד מברזיל, ולא היה צריך להתעסק באף אחד עם שם דומה. אבל מאז שהפורטוגלי עם הפוני פרץ לתודעה, התבקשנו להוסיף את ה'כריסטיאנו' הזה רק כדי שלא נתבלבל. לא ברור מה היה לחוץ כל כך להוריו לקרוא לו על שם הנשיא האמריקני לשעבר, רונאלד רייגן, אבל תודו שזה מרגיז.

(איזי עין דור)

לאהוב


אפקט דריק שארפ: נכון, רונאלדו יכול להיות מרגיז ומעצבן, צוללן ובכיין סדרתי, אבל עדיף ששחקן כזה יהיה בצד שלך ולא אצל קבוצה אחרת. זאת בדיוק הסיבה שכל אוהדי מכבי תל אביב מתים על הגארד המתאזרח, בעוד אוהדי היריבות מתעבים אותו.


שוב על הדשא, התבכיינות וצלילות אינסופיות (רויטרס)


טכניקה וחדות: גם אם זה לא תמיד יעיל כמו הדריבל של ליונל מסי, כשהכדור ברגליים של הקיצוני תמיד קורה משהו יפה. לרונאלדו אין את הטאץ' המסובב של תיירי הנרי או מייקל אואן, אבל יש לו בעיטה חדה וחזקה. כזאת, שיחד עם דיוק מושלם, לא מותירה לשוערים היריבים שום סיכוי.


המהירות: אין הרבה שחקנים בעולם שמתהדרים בזוג רגליים מהירות כל כך, עם וללא הכדור - 33.6 קמ"ש במדידה רשמית בזמן משחק, עם הכדור. את המהירות הזאת מנצל הפורטוגלי לפריצות מסחררות באגף ומתפרצות קטלניות. לפעמים הוא משתמש בה גם לרדוף בהגנה אחרי שחקן יריב, אבל רק שמתחשק לו.


רונאלדו השמנמן, פעם היה רק אחד עם השם הזה (AP)

השיפור המתמיד: לפני שנתיים ושלוש הודה לא פעם כי הוא צריך להשתפר על מנת להפוך ל'טוב בעולם' ועמד במילה. בתחילה נראה הילד הצנום מפורטוגל כעוד פלופ כמו חואן סבסטיאן ורון או קלברסון, בטח עם הפוני המטופש איתו הגיע לאולד טראפורד. אבל לאורך השנים הוא השתנה, עבד קשה, התבגר ואפילו הסתפר. כבר לא מדובר בעוד דריבליסט חסר תועלת כמו דנילסון, אלא במכונה התקפית שיכולה לעקוץ במגוון דרכים. את מטרתו להפוך לשחקן הטוב בעולם הוא כבר השיג.
הצלחת המהפכה: אחרי התפרקות הקבוצה הגדולה של 99', חיפשו ביונייטד את השחקן שיוסיף את הניצוץ הנחוץ ורצוי שיהיה דרום אמריקני. נכון, זה לקח קצת זמן, אבל זה בדיוק מה שעשה ועושה רונאלדו. נציג היבשת הישנה הצליח איפה שדרום אמריקנים אסלים כמו ורון, קלברסון ודייגו פורלאן כשלו ובגדול.

קרדיט לYNET