#1


כל דבר ב"להרוג את איב" זועק שזו סדרה שיכולה להמשיך לנצח אם רק יאפשרו לה. היא הצלחה גדולה ברייטינג, בבאזז ובטקסי הפרסים הכי חשובים, כולל אמי (מוצדק) על המשחק של ג'ודי קומר. פיבי וולר-ברידג' הגאונה יצרה אותה וניהלה את העונה הראשונה. כאשר זו הסתיימה היא העבירה את התפקיד לחברתה אמרלד פנל, ובסופה של זו המושכות עברו אל סוזן הית'קוט. את העונה הרביעית תנהל לורה ניל, שכבר נמנית על צוות כותבי הסדרה, ובין יתר הקרדיטים שלה גם כתיבה לסדרות כמו "יומן השומן" ו"חינוך מיני". החילופים התכופים בכיסא הבוסית מבטיחים, לפחות על הנייר, נקודת מבט רעננה לסיפור. סדרה בידי נשים העוסקת בעיקר בנשים - סוכנת ה-MI6 איב פולסטרי (סנדרה או) שדולקת אחר מתנקשת פסיכופטית אקסצנטרית בשם וילאנל (קומר). מעצם נקודות המבט הנשיות הללו הצליחה "להרוג את איב" להפיח חיים בז'אנר החבוט של משחקי החתול והעכבר בין איש החוק לרוצח הסדרתי. אבל המציאות לא כזו מושלמת. למעשה, מאז ומעולם היא לא הייתה מושלמת. אמנם בחישוב הכללי "להרוג את איב" מבדרת וכיפית, אך כבר בשלב מוקדם היה ברור שיש לה נטייה לירות ליותר מדי כיוונים, להחיל את הגחמנות של הנבלית/הגיבורה שלה, וילאנל, על הסדרה כולה. להסתמך על צבעוניות וזעזועים יותר מאשר על התנהגות אנושית סבירה - לא רק של וילאנל אלא גם של כל היתר. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר


לכתבה המלאה