#1

קוברה הוא שם כללי למספר מינים של נחשים ארסיים מאוד המשתייכים למספר סוגים שונים במשפחת הפתניים (Elapidae). מיני הקוברות השונים נפוצים בדרך כלל באזורים טרופיים ומדבריים או מדבריים-למחצה ביבשות אסיה ואפריקה. על אף שבמשפחת הפתניים סוג מסוים נקרא קוברה (Naja), ישנם מיני נחשים שאינם משתייכים לסוג זה אך למרות זאת מסווגים לרוב כקוברות.
המאפיין ההתנהגותי הבולט של רוב מיני הקוברה בעת סכנה הוא הרמת אזור הגוף העליון ומתיחת עור רפוי המצוי בשני צידי הצוואר (על ידי עצמות הצוואר), וזאת במטרה ליצור מראה מאיים ומרתיע. צבע מיני הקוברות השונים נע בין שחור או חום כהה לצהוב או קרם ולעתים אף אדמדם. אורכם הממוצע של רוב המינים נע בין 1.5 ל-3 מטרים, אך הגדול ביותר רב פתן מלכותי, מגיע לאורך של יותר מחמישה מטרים.
הקוברה ניזונה בעיקר ממכרסמים קטנים זוחלים קטנים אחרים עופות וביצים. באזורים בהם אזור המחייה של הקוברה חופף למגורי אדם לעתים קורים מקרי הכשה, שחלקם מובילים למוות. אוייביה הטבעיים של הקוברה, מלבד האדם, הם הנמייתים עופות דורסים. הקוברות מטיבים לטפס על עצים. אחד ממיני הקוברה, הקוברה יורקת החיה ביבשת אפריקה, מסוגלת לירוק את ארסה למרחק של מספר מטרים, והיא מכוונת בדיוק מפתיע יחסית לאזור העיניים
לקוברה חשיבות סמלית בהינדהיזים(ראו נאגה)קוברת משקפיים נחשבת קדושה בהינדואיזם ומהווה את אחד מסמליו של שייוה, ואילו במצריים העתיקה קוברה מצרית היה מעמד קדוש. באזר הודואו פקסטן, מאלפי נחשים מיוחדים מציגים לעתים קוברות "מאולפות" כביכול לקהל. המאלף חולב את ארסו של הקוברה או עוקר את שיני הארס שלו, ומנגן בסוג מיוחד של החליל. הקוברה הוא חירש לחלוטין או מסוגל לשמוע צלילים מסוימים בלבד, ולמעשה הוא אינו מכיש את מאלפו בגלל התנועה הבלתי פוסקת של החליל אחריה הוא עוקב, התנהגות שנראית לצופה מהצד כמעין ריקוד של הקוברה.

*ויקיפדיה
-----------------------------------

בתור טורף יעיל חסרים לנחש כמה איברים חיוניים. אין לו רגלים כדי לרדוף אחר טרף, אין לו כפות ידים כדי לצוד ואין לו טלפים כדי לאחוז בבעלי החיים הקטנים שמהם הוא ניזון. אבל החסרונות הללו אינם משמעותיים שכן הבורא העניק לנחש את הנשק האולטימטיבי המשלים את כל החסרונות הללו: יש לו ארס.
בעזרת הארס מסוגלים כמה מאות סוגי הנחשים הארסיים הקיימים בטבע להמית, או ללכוד את הטרף עוד לפני שהוא מספיק להמלט. הארס מקנה לנחש את היכולת להיות ציד קטן אך יעיל ומאפשר לו להתקיים בכל נישה אקולוגית הקיימת בעולם ובלבד שהסביבה תהיה חמה דיה כדי לאפשר לו לנוע ממקום למקום. ואכן נחשים חיים בכל מקום: מצמרות עצים ועד קרקעית היער וממדבריות צחיחים ועד מצולות האוקיאנוס.
אחת התגליות המענינות שהתגלו לאחרונה בקשר לארס הנחש היא העובדה שהארס עשוי מחומרים הקיימים בגופו של הנחש לצורך בצוע תפקידים שונים. במילים אחרות מרכיבי היסוד של הארס כבר קיימים בגופו של הנחש בלי קשר להיותו ארסי – יש להם תפקידים שונים בכבד, במערכת העכול ובמערכות אחרות. לפיכך בשעה שהנחש ניגש למלאכת יצור הארס אין לו צורך לאסוף מבחוץ חומרי גלם נדירים הקשים להשגה, הוא מייצר את הארס מתוך החומרים הזמינים עבורו ונמצאים ב''הישג ידו'' המיידי.
הפלא הגדול הוא שבאופן כלשהו ''יודעים'' הגנים המופקדים על יצור החומרים הללו באיברים אחרים ליצר אותם גם בתוך בלוטות הרוק של הנחש. כל אחד מהחומרים הללו מופרש לתוך הרוק במינון ובעתוי הנכון ולאחר שהם עוברים תהליכי עבוד וזיקוק הם הופכים לארס המסוגל לקטול את בעלי החיים שהנחש צד ביעילות מעוררת פליאה.

שלשה סוגים של הארס:
סוגי הארס בהם משתמשים הנחשים משתנה מזן אחד למשנהו אבל דבר אחד משותף לכולם: כל אחד מהם הוא תרכובת מורכבת ביותר, המכילה לעתים אלפי חלבונים ואנזימים שונים, כל אחד מהם ותפקידו המיוחד.
חוקרים מחלקים את סוגי הארס לשלשה סוגים: ציטוטוקסינים, ניורוטוקסינים והמוטוקסינים. הקוים המפרידים בין שלשת הסוגים גמישים למדי ולמעשה רוב מיני הנחשים משתמשים בארס המכיל תערובת של שלשתם. סוג הארס ומהירות פעולתו מותאמים לאורח החיים של הנחש ושל בעלי החיים מהם הוא ניזון. לנחשי מים, למשל, יש ארס שפעולתו מהירה מאד. הנחשים הללו חיים בסביבת שוניות אלמוגים ומאכלם העיקרי הוא דגי ים. אם הדג שהנחש הכיש לא ימות כמעט באופן מיידי, סעודתו של הנחש צפויה להמלט והוא ישאר רעב.
סוגי נחשים אחרים חיים בסביבה שבה אין זה משנה אם הטרף יוכל לנוע מעט לפני שהארס פועל את פעולתו. אחרי שהנחש מכיש הוא מניח לטרף להמלט. הפעילות הגופנית של בעל החיים שהוכש מזרזים את התפשטות הארס בגופו. הנחש נעזר בחוש הריח המפותח שלו כדי להתחקות אחר הטרף הנמלט ולמצא אותו אחרי שהוא נופל מת. כאמצעי בטחון נוסף לכך שהטרף לא יעלם להם מכיל הארס של כמה סוגי נחשים חומר הגורם לבעל החיים שהוכש להטיל את מימיו בשעה שהוא נמלט. באופן כזה קל יותר לנחש לעלות על עקבותיו של הטרף הנמלט ולהשיגו בבוא הזמן.
נחשים רבים מייצרים רק כמויות קטנות של רעל חלש יחסית המותאם ללכידת בעלי חיים קטנים. לעומת זאת הארס של נחשים אחרים עלול להיות קטלני גם עבור בעלי חיים גדולים ובכלל זה בני אדם. זה בודאי נכון במקרה של הקוברה המלכותי, הנחש הארסי הגדול ביותר בעולם המסוגל להמית פיל בהכשה אחת!
לעצמה האדירה של ארס הקוברה יש הסבר מענין מאד: מסתבר שהקוברה ניזון מנחשים אחרים. מכיון שלנחשים רבים יש מנגנונים מתוחכמים לנטרול רעלים (כדי לא להינזק מהארס של עצמם) זקוק הקוברה לכמות גדולה וחזקה במיוחד של ארס כדי להכריע את טרפו. צריך הרבה יותר ארס כדי להמית נחש מאשר להמית יונק.

המזרק הקטלני:
לכל הנחשים הארסיים יש שן מיוחדת המשמשת אותם לצורך הזרקת הארס לגופו של הטרף. המגוון הקיים בסוגי המזרקים הללו הוא מהמם. רוב הנחשים הארסיים משתייכים לאחת משלשת משפחות – קלוברידיה, אלפידיה ווייפרידיה - ולכל משפחה יש מערכת הזרקה שונה.
לקולוברידים יש מערכת הזרקה פשוטה יחסית – הניבים שלהם ממוקמים בחלק האחורי של חלל הפה והם קצרים למדי. משמעות הדבר שהם צריכים להכניס את הטרף אל תוך הפה ולהתחיל ללעוס אותו כדי שהארס יפעל את פעולתו.
בקרב האלפידים, המשפחה הכוללת את נחש הקוברה, הארס נוטף על גבי השינים הקדמיות של הנחש. מערכת ההזרקה המשוכללת ביותר נמצאת בקרב נחשי הצפע. כאשר פיו של הנחש סגור הניבים שלו שוכבים כשהם מקופלים כנגד גג הפה, אבל הם צונחים למטה ונפתחים בשעה שהנחש עוסק בציד. כאשר הניבים ננעצים אל תוך הטרף הארס מוזרם מתוך בלוטות הרוק, דרך השינים החלולות אל תוך גופו של הטרף האומלל.
מבנה השינים הוא אחד הגורמים הרבים שקובעים עד כמה יהיה הנחש מסוכן לבני אדם. אפילו הרכבו ומידת רעילותו של הארס אינו תמיד הגורם הקובע – מטעם זה רשימת ''הנחשים המסוכנים ביותר בעולם'' אינה משקפת את המציאות. אורח חייו של הנחש ומזגו עשויים להיות חשובים לא פחות מכמות הארס בקביעת רמת מסוכנתו של הנחש.
נחשי ים, למשל, נחשבים לנחשים הרעילים ביותר הקיימים בטבע אבל הם מייצרים אותו בכמויות מזעריות. למרות שאנשים רבים הוכשו על ידי נחשי ים, מעטים מתו מכך. בנוסף לכך הנחשים הללו אינם מתנהגים בצורה תוקפנית אלא אם כן מאיימים עליהם באופן ישיר ולכן הם אינם נחשבים לנחשים מסוכנים באופן מיוחד. לעומת זאת לנחש האדר האפריקני יש ארס בעל רעילות ממוצעת אבל הוא מייצר אותו בכמויות גדולות מאד ויש לו ניבים גדולים וארוכים מאד. בסופו של דבר נחש זה מסוכן הרבה יותר מנחשי הים.

הופכים את המות לחיים:
קשה להאמין שחומרים שמותאמים בצורה כה מושלמת למות יכולים גם להביא חיים, אבל זו האמת.
החומר הרפואי הראשון שהופק מארס נחשים בא מנחש הצפע הברזילאי, בותרופס ג'ררקה, כבר בשנת 1949. הארס מרחיב את כלי הדם והוא מיועד לגרום לטרף לאבד לחץ דם כדי שיגיב ביתר איטיות או אף יתמוטט ויאבד את הכרתו. כיום משמש החומר כבסיס למשפחה שלמה של תרופות פופולריות להורדת לחץ הדם בבני אדם.
סוג נוסף של תרופה שמושית למחלה הקשורה לכלי הדם מגיעה מהצפע המלזאי. בצורתו המזוקקת גורם הארס לטרפו למות כתוצאה משטף דם פנימי מאסיבי הנגרם בגין נטרול מערכת קרישת הדם. בתעשית התרופות המודרנית משתמשים בו לטפול בחולים הסובלים מקרישי דם מסוכנים.
קיימים סוגי ארס הפועלים רק על סוגים מסוימים של תאים, תכונה מבוקשת מאד בתחום פתוח התרופות המיועדת למאבק במחלת הסרטן. תרופות כימותרפיות רגילות אינן מבחינות בין תאים סרטניים לבין תאי הגוף הרגילים והם פוגעים בכולם במדה שוה. מחקר הנעשה בימים אלו מבקש לבדוק אם ניתן להעזר בארס נחשים כדי לפגוע רק באותם כלי דם המוליכים חומרי תזונה לגידולים הסרטניים ובדרך זו להרעיב אותם למות.
לרוע המזל הפיכתו של ארס נחש לתרופה מצילת חיים הוא תהליך איטי ומייגע שכן הארס מכיל סוגים רבים של רכיבים. במקרים רבים, הארס מנחש יחיד יכול להביא מגוון רחב של תגובות. מארס נחש המוקסין הסיבירי, למשל, מדענים בודדו שלשה אנזימים המכונים 'פוספוליסים' שהם כמעט זהים לחלוטין מבחינה כימית פרט לרמת החומציות השונה שלהם. למרות ההבדלים הזעירים הללו, פעולתם של החומרים הללו שונים לחלוטין. הפוספוליפז בעל החומציות הנמוכה מונע את התקרשות הדם ואילו האנזים בעל החומציות הגבוהה משמיד תאי דם אדומים. הסוג הבינוני פוגע במערכת העצבים.
סוגי הארס הפוגעים במערכת העצבים מענינים מאד את החוקרים המחפשים תרופות למחלות הפוגעות במערכת העצבים כמו מחלת האפילפסיה הנגרמת בגין עודף פעילות חשמלית במח, לטפולים נגד כאבים, או לסייע לאנשים המכורים לסמים להיגמל מהתמכרותם. למרבה הפלא התברר במהלך המחקרים הללו כי חומרים מסוימים המצויים בארס הנחש אף מעודדים את צמיחתם של נוירונים חדשים. אפשר להשתמש בהם כדי לטפל במחלת אלצהיימר ועוד מחלות הפוגעות בנוירונים שבמח.


נחשים הורגים מידי שנה עשרות אלפי בני אדם אבל למרבה הפרדוקס הארס הקטלני שלהם נושא בחובו בשורה המסוגלת להציל את חייהם של רבבות אחרים.
הנחש, כידוע לנו, אינו ממית ומחיה. הכל תלוי בשאלה לאן נשואות העינים.

תמונות:






קוברה מצרית:


קרדיט לאתר אחר.